ארבע משאלות הלב של ילדינו

ארבע משאלות לב יש לכל ילד שנולד לעולם הזה. 4 משאלות אלינו, ההורים, שאם נהיה קשובים מספיק, נזהה אותן בהתנהגויות, במילים, בבכי ובשאלות.

בשנים הראשונות לחייהם של ילדנו, אנחנו עולמם. זה לא משנה אם בפועל הילד מבלה יותר זמן בגן מאשר בבית, זה לא משנה אם הקריירה שלנו ממלאת את רוב שעות היום. אנחנו הבית הרגשי של ילדנו, ככה הטבע הנדס את החיים. הקשר שלנו אל ילדינו הוא הבסיס לאופן שבו ילדינו יפרשו את העולם ויתמודדו עמו.

​

ההורות שלנו מושפעת ממרכיבים שונים. הטמפרמנט והאישיות שלנו, ההורות שחווינו כילדים, המצב הסוציו-אקונומי שלנו, מערכות התמיכה, תרבות וסביבת המחיה, ידע שאנחנו רוכשים ועוד. לכן הורים שונים מתנהלים באופן שונה. אנחנו קוראים ספרי הורות, מתייעצים עם אנשי מקצוע, מתייעצים עם חברים ובני משפחה, וכל זאת מבורך. אבל מרגיש שאיפשהו לאורך הדרך הפסקנו לסמוך על עצמנו. החיים הפכו להיות כל כך מורכבים ועמוסים, האפשרויות כל כך רבות, הדרישות כל כך גבוהות, ההורות הפכה למשימה מורכבת, אולי מעייפת, אולי מבלבלת.

אבל היא לא, לא באמת. להורות תמיד יהיה את הצד המעייף שלה, כמו לכל תפקיד משמעותי בחיים. אבל במהותה היא אמורה להיות משהו שאנחנו חווים אותו מתוך הנאה, אהבה, סקרנות. המסכים, הקורונה, השעות הארוכות בעבודה, המרוץ לכסף, כל אלה משכיחים מאיתנו את הפשטות של הדברים, מרחיקים אותנו מילדינו ומהיכולת לחוות את הקשר איתם כמשהו פלאי.

​

הדרך למציאות כזו יכולה להתחיל בהבנה של ארבעת משאלות הלב של ילדנו.

4 משאלות שאם נצליח להעניק, ניצור בסיס איתן, חיובי ואוהב עם ילדינו.

​

משאלה ראשונה : להיות אהוב ומיוחד.

תאהבו אותי כמו שאני, לא כמו שרציתם שאהיה. אני אדם בפני עצמי, לא הגעתי לפה כדי לממש את החלומות שלכם או להפיג את הפחדים שלכם. תאהבו גם כשאני טועה, עייף, מתסכל, שכוב על הרצפה בקניון באמצע התקף זעם. אל תקראו לי "נסיך" כל היום ותתנו לי לעשות מה שבא לי איך שבא לי. זה רק מתכון לכך שאסתובב בעולם עם תחושה לא אמיתית ומציאותית לגבי עצמי. תתמכו בי בזמן שאני מגלה לאט לאט מי אני, תצעדו איתי בדרך. תתבוננו בי ותראו אותי על כל גווני. תביטו בי באהבה ובפליאה, כי דרככם אני לומד את עצמי. תעצימו את העוצמות שלי ותעזרו לי להתמודד עם הקשיים שלי, כי הם שם, אל תתעלמו מהם. תאהבו גם אותם. תגרמו לי להרגיש כמה אתם שמחים שאני בעולם הזה כל יום מחדש.

​

משאלה שניה: להרגיש בטוח ומוגן.

העניקו לי בית ומשפחה יציבים ומיטיבים. צרו גבולות שיאפשרו לי לחקור את העולם בבטחה, שילמדו אותי להבדיל בין טוב לרע. למדו אותי כמה העולם גדול, מרגש, עודדו אותי לצאת אליו. למדו אותי ערכים ודרך ארץ, להיות קשוב ונדיב וחומל כדי שאוכל להיות משמעותי בחייהם של אחרים. שמרו עלי מרחוק, במגע במבט, תוך כדי שאתם מאפשרים לי להתנסות ולחוות. צרו עקביות בחיי, שתיתן לי את תחושת הביטחון לה אני זקוק. צרו מרחב שמצליח להכיל ולאהוב אותי, גם כשאני מעצבן ומתוסכל, כי דווקא אז, כשאני מתפרק, אני הכי צריך להרגיש בטוח ועטוף. 

 

משאלה שלישית: החופש ליצירה, ביטוי ומשחק.

תנו לי לשחק, ליצור, לצמוח, להתנסות בעולם הזה, אני רוצה לטרוף אותו! הכל נראה לי קסום, מעניין, מאתגר... בא לי לטפס, לגעת, להיקרע מצחוק, בא לי להגיד את המחשבות שלי בלי לפחד שינזפו בי, ואם זה לא מתאים, הסבירו לי למה. אני נולדתי לא מזמן, עוד אין לי פחדים, בושה, תפיסות ודעות לגבי מה צריך ואיך צריך ומה יגידו. הדרך שלי להיות עצמי אמיתי היא להתנסות בחיים ובעולם הזה. אל תכבו אותי, תלמדו אותי. תהיו מוקסמים ממה שיצרתי כי השקעתי בזה מאמץ ויצירתיות ומחשבה, כי שניה לפני זה הדבר הזה לא היה בעולם ואני יצרתי אותו! לקשקוש הזה יש משמעות בעיני, תנו לו מקום בעולם וזה יגרום לי להמשיך ליצור עוד דברים נפלאים. תפגשו אותי מדי פעם בעולם המשחק שם כמעט הכל אפשרי וכיף לי שם כל כך. 

​

משאלה רביעית: להיות נוכח ושותף בחיי היומיום.

אני כאן. אני אמנם קטן אבל יש לי דעות, בקשות, רצונות, תנו להן מקום. גם אם לא תמיד הם אפשריים למימוש, מתאימים או נכונים, הקשיבו לי. יש לי מה ללמד אתכם, אפילו שכבר שכחתם איך זה להיות ילדים. אתם כבר בעולם המבוגרים, מנוהלים על ידי החוקים שלו, אבל הבאתם אותי למשפחה הזאת ועכשיו אני חלק ממנה. אז אולי אפשר להקשיב לי לפעמים ולאכול גלידה במקום ארוחת ערב, אפשר לשאול אותי לאן אני רוצה לטייל בשבת, להקשיב להסבר שיש מאחורי בקשות "לא הגיוניות" שלי כי יש שם היגיון, היגיון של ילד. למדו אותי שאני חלק מהמשפחה, מהחברה, מהעולם. שיש מקום לדעות, לרעיונות למחשבות שלי. רק ככה אני אמשיך להגות אותם ולהביא אותם אל העולם. אל תתנהגו כאילו רק אתם יודעים הכי טוב ורק אתם מחליטים, כדי שלא אוותר על הקול שלי, כדי שאדע שיש לו משמעות.

 

 

כמה שנצליח, פעם ביום, בשבוע, בחודש- ככה זה נהדר. 

ואל תשכחו להנות מהביחד.