בבית עם הילדים

גזירה היא פעילות מהנה מאוד שמאפשרת פיתוח של תיאום בין שתי הידיים, תכנון תנועה, חיזוק של שרירי כף היד ועוד. 

ילדים יכולים להתחיל להתנסות בגזירה בפיקוח מבוגר כבר מגיל שלוש מבחינה התפתחותית, אם אתם קצת חששנים, תתחילו עם מספריים בטיחותיים שמותאמים לפעוטות.

התנסות ראשונית בגזירה צריכה להיות רק "פתח-סגור" אחד. צרו נחש מפלסטלינה ותנו לילדכם לגזור אותו לחתיכות קטנות. גזרו רצועת בריסטול צרה לריבועים קטנים וצרו מהם פסיפס מהמם. קחו קשית, גזרו אותה למקטעים קטנים שהם בעצם חרוזים, צרו מהם שרשרת והעניקו מתנה. 

"פתח-סגור" זו תנועה מורכבת, המצריכה תכנון, תיאום ותזמון. ברגע שהילדים מצליחים בה ללא קושי, אפשר להתחיל לגזור על קו ישר יותר ארוך, דבר המצריך כבר רצפים של "פתח-סגור" מורכבים יותר, הרבה יותר תכנון ותיאום של שתי הידיים. ככל שמתנסים יותר, מצליחים יותר (:

אקלים רגשי הוא מונח המתייחס לאווירה הרגשית-משפחתית בבית. כולנו שואפים לייצר אווירה חיובית ומיטיבה, לחנך את ילדינו לערכים שחשובים לנו כהורים ואולי גם כחברה. 

אם אנחנו מרגישים שבא לנו לייצר חוויה פעילה בבית, אנחנו יכולים ליצור צנצנת נדיבות. את הצנצנת מכינים כולם יחד- מקשטים, כותבים שלט ויושבים יחד לדבר על איכויות לב או "נדיבות הלב". נדבר עם הילדים על מהי נדיבות הלב- לעזור לערוך שולחן, לומר מילה טובה, לתת חיבוק כשמישהו עצוב, לשתף את האח הקטן במשחק עם חברים ועוד. בכל פעם שאחד מבני המשפחה עושה מעשה של נדיבות הלב, שמים פונפון, גולה או כפתור בצנצנת, ניתן גם לשים פתק עם תיאור המעשה בפנים, כיף מאוד לקרוא את זה בהמשך הדרך. הצנצנת מתמלאת, כך גם הבית מתמלא באווירה חיובית, חמלה והדדיות. כשהצנצנת מלאה כל המשפחה יוצאת לפעילות כיפית משותפת: פיקניק, טיול, יום בים וכו'. זוהי חגיגה של המשפחתיות שלנו. זו תהיה הזדמנות טובה לומר מילים טובות לילדים על כמה כיף היה לכם לראות אותם עוזרים ונדיבים זה כלפי זה, וכמה זה מילא את הלב של כולם בשמחה. 

חשוב כמובן לשים לב שהפעילות לא הופכת לתחרות ולהתייחס לכך בהתאם אם אכן זה קורה.... 

פעילות כיפית שמתרגלת גם ציור צורות הנדסיות, גם ציור ייצוגי וגם גמישות מחשבתית ודמיון. 

קחו דף וחלקו אותו לשניים עם קו ארוך באמצע.

בצד אחד ציירו צורה הנדסית כלשהי- קו אנכי, עיגול, ריבוע, משולש וכו'. אם ילדיכם כבר מצייר לבד צורות רק חשבו איתו על צורה ואפשרו לו לצייר עצמאית. אם הוא עדיין מתקשה, עשו לו קווקווים של הצורה כדי שיוכל לעבור עליהם. 

אחרי שציירתם את הצורה שאלו את הילד- למה היא התחפשה? אחרי שהילדים מעלים רעיון הם גם יציירו אותו. לדוגמא, אם ציירתם עיגול, הוא יכול להתחפש ולהפוך לשמש, פרצוף, בלון ועוד.   

אז לצייר על הקירות אי אפשר, אבל לצייר על משטח שנמצא מול הילד ובגובה הכתפיים שלו, תורם רבות לחיזוק חגורת הכתפיים ושרירי היציבה שלו, שמהווים בסיס חשוב לכל תפקודי התנועה. אז איך בכך זאת אפשר לעשות זאת? כמה אפשרויות : 

אפשר לתלות דף גדול על החלון בסלון, בגובה הילד, ולתת לו לצייר עם טושים, צבעים, מה שבא לו. 

אפשר לרכוש כן ציור, לאיקאה יש אחד נהדר וגם בחנויות של ציוד לגנים תמצאו אותם. כן ציור הוא עניין מרגש לילדים ומאפשר גם ציור בצבעי מים, גואש וכו'. אחרי הייבוש תלו על הקיר לתערוכה שתמלא את הילדים שלכם בתחושת סיפוק, יצירה וגאווה. 

אפשרות שלישית ומאוד כיפית היא לרכוש צבעים מיוחדים שמיועדים לציור על זכוכית ונמחקים בקלות. כך אפשר לצייר חופשי על החלון, חוויה מיוחדת וכיפית לילדים, וקלה לניקוי למבוגרים. אני מצאתי צבעים כאלה בחנות הצעצועים הפירט האדום והם נמצאים בעוד חנויות יצירה וצעצועים ברשתות השונות. 

have fun!!

קנו קצף גילוח, או רגיל בסופר או קצף משחק ייעודי בחנויות של ציוד לגני ילדים או אונליין. מרחו את הקצף על השולחן (זה לא באמת מלכלך, מתנקה בשניה) וציירו להנתאכם עם האצבע : צורות, פרצופים, ספרות, אותיות וכל העולה על דעתם. פעילות זה מאפשרת לכפות הידיים לקבל מגע שהכרחי ליכולות האבחנה, הארגון והפעולה שלהן, לחזק את שרירי כף היד ולתרגל ציור וכתיבה בצורה שונה ללא כלי כתיבה. למי שממש ממש נחרד מהרעיון של לנקות את כל הסיפור, אפשר גם על קירות האמבטיה (:

מכירים את זה שמוציאים לילדים בצק ומצפים שהם ישבו לפחות שעה ויצרו אשכול ענבים לתפארת כמו שאנחנו היינו עושים כשהיינו ילדים? אז זהו. שהילדים של היום הם קצת פחות סבלניים, קצת יותר מחפשי גירויים וכבר לא ממש מבינים למה להכין משהו מבצק אם אפשר לקנות את זה במקס סטוק. 

למשחק בבצק יש תרומה עצומה לשכלול המניפולציות הידניות, פיתוח יכולות מוטוריות עדינות, חיזוק שרירי כף היד, תיאום בי-לטראלי ועוד מיומנויות רבות שחשובות בפני עצמן וגם מהוות חלק מתהליך רכישת הציור, הגזירה והכתיבה. 

משמעות נוספת, ולדעתי החשובה מכולן, היא שיצירה בבצק תורמת לפיתוח יצירתיות, ideation  (היכולת להגות רעיון כשלב ראשון לכל פעולה אנחנו מבצעים), גמישות מחשבתית, יכולות תכנון ובקרה ועוד. 

אז מה אפשר לעשות עם בצק? שאלה טובה בעלת תשובות רבות ומגוונות. הנה כמה רעיונות שאתם יכולים להתחיל מהם, לשדרג ולהרחיב : 

1. לגלגל נחשים ולגזור/לחתוך עם סכין לחתיכות קטנות

2. לצפות בסרטון/ספר שמלמד איך להכין חיות, אובייקטים או דמויות מבצק

3. להחביא בתוך גוש בצק חרוז קטן שהילד צריך לחפור ולחלץ

4. לשלב חומרים אחרים ביצירה כדי לשדרג אותה ואת החוויה: גפרורים צבעוניים ליצירת קיפוד, חרוזים מנצנצים ליצירת ארמון מפואר או תיבת אוצר ועוד

5. לחבר הרבה נחשי בצק למבוך שהידקנו לשולחן. אפשר לגלגל בתוך המבוך גולה או פונפון או לצייר בתוכו עם טוש מחיק (דוגמה בתמונה למעלה)

6. להשתמש בחותכני אותיות ומספרים להרכבת מילים ותרגילים

​

יש עוד המון רעיונות, רק צריך לחשוב קצת יצירתי!

​

משחק הזיכרון אהוב במיוחד על ילדים צעירים. הוא מאפשר לפתח מיומנויות מגוונות ביניהן זיכרון כמובן, רצף, התמדה, הדדיות, משחק בתורות, התמודדות עם אתגר ועוד. 

כמובן שניתן לרכוש משחק בחנות, אבל הרבה יותר כיף ומספק להכין משחק ביחד. במקרה הזה- משחק זיכרון ארטיקים לכבוד הקיץ. 

עקבו אחרי הוראות ההכנה הפשוטות בציור למעלה, צרו זוגות של ארטיקים שאהובים על בני המשפחה ושחקו בכיף! 

משחק דמיוני הוא דבר מופלא וקסום, אחת הפעילויות הכי חשובות להתפתחות הילד, ולצערי הולך ומאבד את מקומו בעולם הילדות בשנים האחרונות. 

משחק דמיוני מפתח כל כך הרבה דברים : יצירתיות, גמישות מחשבתית, פיתרון בעיות, קבלת רעיונות האחר, שפה, אינטראקציה, עיבוד והתנסות ברגשות שונים ועוד ועוד ועוד. 

יותר מהכל הוא מאפשר לילדים הפסקה מבורכת מהמציאות וביקור בעולם בו הדמיון יכול לחגוג ורעיונות חדשים ונפלאים יכולים להירקם. 

אז מה עושים? פשוט משחקים. משפחה, גיבורי על, פיקניק בסלון, ארכיאולוגים בחיפוש אחר עצמות דינוזאור, בלשים בעקבות שודד כספות, כבאים שמגיעים לכבות שריפה ביער, כל תרחיש שמעניין את הילדים שלנו ועולה מתוך תחומי העניין והסקרנות שלהם. תתחפשו, תזרמו, תפתחו את הראש, תוציאו את החוקים ונוקשות החשיבתית שלנו המבוגרים מהתמונה לכמה דקות, תבלגנו קצת את הבית ותהנו. זו חוויה שהילד ייתרם ממנה רבות ויזכור למשך הרבה זמן. 

​

פעמים רבות אנחנו מחפשים דרך כיפית ללמוד אותיות ומספרים, כזאת שתגייס את המוטיבציה של הילד/ה. למידה פעילה דרך משחק מעוררת רגש וחווייתיות, מאפשרת שימור יעיל יותר של המידע הנלמד ויוצרת הנאה משותפת. יש הרבה משחקי אותיות לרכישה בחנויות, אבל בקלות רבה אפשר להכין משחקים מהממים ומהנים גם בבית. בתמונה למעלה מוצגת דוגמה אחת מתוך רבות. כותבים אותיות או מספרים על פופיט ומשחקים יחד: אחד אומר אות/ספרה והשני צריך למצוא אותה וללחוץ, ללמידה ראשונית. בהמשך אפשר לשדרג : אומרים מילה והילד צריך ללחוץ על האות הפותחת של המילה, או שאומרים מילה והילד צריך ללחוץ על האותיות שמרכיבות אותה לפי הסדר לילדים בוגרים יותר. יש אינספור אפשרויות... תחשבו יצירתי.  

ציור בשבלונות זו דרך נהדרת לגייס ילדים לציור, במיוחד "סרבני ציור" או ילדים שחוששים להתנסות ומתבאסים כשלא יוצא להם "יפה". השבלונה מצד אחד נותנות לילד תבנית מארגנת, שמבטיחה תוצר אסטטי, ומצד שני משאירה מספיק מקום ליצירתיות בפרטים ובתוספות שהילד יבחר כדי להרחיב את הציור. 

השימוש בשבלונות דורש מיומנויות מוטוריות עדינות, אחיזה תפקודית של כלי כתיבה, והאתגר הכי גדול: תיאום בי-לטראלי, כלומר: שימוש באופן מתואם בשני צידי הגוף. יד אחת מציירת בעוד שהשנייה מייצבת את השבלונה. זה יכול להיות שלב קצת מתסכל, אם ילדיכם זקוקים לעזרה, העניקו אותה. 

יש בחנויות ואונליין מגוון עצמום של שבלוות כיפיות סביב כל מיני נושאים- צורות הנדסיות, חיות, ים, כלי תחבורה ועוד ועוד ועוד. תרכשו ותוסיפו לפינת היצירה בבית. 

אין לכן עדיין פינת יצירה?!?! חמור מאוד (: 

ככל שחומרי יצירה יהיו נגישים יותר, כך יש יותר סבירות שילדיכם יגשו באופן עצמאי ויצרו. אז יאללה לעבודה. 

הרבה מאיתנו מתמודדים באופן יומיומי עם מצבי תסכול של ילדינו. לפעמים מצליח לנו, לפעמים פחות. לפעמים עוצמת הרגשות חזקה מדי ואנחנו יודעים שהילד צריך משהו שיעזור לו להירגע, רק לא בטוחים מה. 

אחד מהרעיונות שאני תמיד ממליצה להורים, כי זה באמת עובד, הוא ליצור פינת רגיעה בבית. הפינה יכולה להיות פרטית של הילד (זה הכי מומלץ), אבל בהחלט אפשר שכמה ילדים יחלקו אותה, עם כמה כללים מוגדרים מראש.

מהי פינת רגיעה? מדובר במרחב מוגדר, עדיף בחדר של הילד שהוא מרחב יותר פרטי, מקום שהילד יכול לשהות בו לבד (כאשר הגיל מאפשר זאת כמובן) או בליווי ההורה (אצל ילדים קטנים). המרחב תחום, או על ידי קירות (כמו פינה של חדר) או על ידי תחימה שלנו בווילון, אוהל קטן, בריכת כדורים קטנה, שטיח, פוף וכד'. בפינת הרגיעה תחכה לילד קופסה עם כל הדברים שנעימים לו : כדור לחיץ, בובה אהובה, בקבוק מים לשתייה, דפי צביעה וצבעים, ספר אהוב ועוד. איך נדע מה לשים בה? מתוך היכרות שלנו עם ילדנו ודרך זה שנשאל אותו.

איך יוצרים אותה? בשיתוף עם הילד. מנצלים הזדמנות של זמן איכות עם ווייבים טובים ומשתפים את הילד : "אני שמה לב בזמן האחרון, שלפעמים אתה ממש כועס וקשה לך להירגע. אני מאוד רוצה לעזור לך וחשבתי על רעיון לעשות לך פינה משלך בבית, שתוכל ללכת אליה להירגע, לחשוב, לנוח בכל פעם שקשה לך. מה דעתך? "

כמובן שעל מיקום הפינה אנחנו ההורים החלטנו מראש. אבל את תהליך יצירת הפינה תכננו ובצעו יחד, כדי שהילד ירגיש שזה שלו: בחרו יחד איך לעצב, אילו דברים נעימים לשים שם וכו'. 

לפינה הזו נכין ביחד שלט : "הזולה של שולה" או משהו בסגנון, אותו הילד יקשט ויתלה ביחד איתנו בפינה שלו. 

מדוע פינת רגיעה? כשילד חש רגשות בעוצמה גבוהה מאוד ויוצא מאיזון או וויסות, הוא לרוב אינו פנוי להסברים שלנו. החוויה החושית-רגשית משתלטת עליו, הוא לא תמיד מסוגל כרגע לדבר את הדברים או לעבד מילולית את מה שקורה. לפעמים יכול להיות שהוא אפילו יסרב לקבל מאתנו תמיכה או חיבוק. במצב כזה ללכת למרחב מיוחד, שנוצר בשיתוף איתו ובמיוחד עבורו מתוך אהבה ורצון לתמוך בו, יכול לאפשר רגיעה מהירה יחסית, ולהעלות רגשות חיוביים של הכלה ואהבה . לילד יש מקום נעים להיות בו, ששמנו בו כל מיני חפצים שמאפשרים לו לעשות פעולות מווסתות ומרגיעות עבורו. 

לאחר שנרגע או בהמשך היום, אחרי שצלחנו את האפיזודה, אפשר וחשוב לדבר עם הילד על מה שקרה, לאפשר לו לשתף מה הכעיס אותו, לשתף איך אנחנו הרגשנו, להעלות יחד דרכי התמודדות ועוד. 

נכון עושה חשק ישר לדחוף ידיים פנימה??

כל בית צריך קופסת הפתעות כיפית שכזו, שמזמנת לילדים משחק סנסורי מהנה במיוחד. דרך משחק מסוג כזה מתפתחת יכולת אבחנה חושית, היכולת של כפות הידיים לקלוט ולפנח מידע חושי עדין. יכולת זו היא חלק משמעותי בהתפתחות המיומנויות המוטוריות העדינות שמאפשרות לילד לצייר, לגזור, לכתוב, לתפעל חפצים קטנים ועוד. 

איך מכינים? במקרה הזה תהליך ההכנה הוא לא פחות כיפי מהמשחק עצמו ולכן הכי כדאי להכין יחד עם הילדים. 

מכינים מראש אורז, צבעי מאכל וקופסה  גדולה מספיק כדי שהילדים יוכלו לפשפש בה עם הידיים בלי שהאורז יעלה על גדותיה ויישפך. 

השלב הבא הוא הכי כיפי- צביעת האורז. בקופסת פלסטיק קטנה או בשקית זיפלוק אטומה שמים כמות אורז, בהתאם לגודל הקופסה. אם אתם רוצים ערבוביה של כמה צבעים כמו בתמונה, קחו כל פעם כמות קטנה יותר. מוסיפים כמה טיפות (3-4) של צבע מאכל, סוגרים טוב טוב את הקופסה או השקית ומשקשקים (:

מייבשים על משטח למשך של 5-10 דקות ושופכים לקופסה הגדולה. 

אחרי שכל האורז צבוע מחביאים בתוך הקופסה כל מיני פריטים קטנים שהילד צריך למצוא דרך מישוש. לקטנטנים אפשר להחביא חפצים מוכרים- בובה, קוביה, גולה וכד' או צורות הנדסיות מוכרות ובכל פעם להגיד להם מה הם צריכים למצוא. היכולת להבין מה אני מחזיק ביד רק דרך מישוש בלי להסתכל נקראת סטריאוגנזיס והיא חשובה להתפתחות יכולות חושיות וקוגניטיביות. 

לילדים בוגרים יותר אפשר להחביא אותיות ומספרים ולבצע למידה רב-חושית מהנה במיוחד.

דרך מעולה לשדרג את ארוחת הערב השגרתית היא לקחת את המאכלים המוכרים והאהובים ולהפוך אותם ליצירת אומנות טעימה. אפשר ליצור דוגמה ולתת לילדים להרכיב לעצמם אותו דבר בצלחת, אפשר להניח מגוון מאכלים במרכז השולחן ולתת לכל ילד ליצור בעצמו. בכל מקרה אנחנו יוצרים חוויה מהנה, מדרבנת, יצירתית ומשפחתית שהילדים יתרגשו ממנה בוודאות. 

לילדים בררנים באוכל, כאלה שנמנעים ממאכלים ומרקמים שונים, הנגשת האוכל באופן משחקי וחווייתי שכזה יכולה לגרות, לדרבן ולעודד אותם לטעום. 

וגם לנו ההורים זה כיף ושובר שגרה. 

בתאבון!