טיפים על הדרך

כולנו יודעים כמה חשוב לתת לילדנו מחמאות, פרגונים וחיזוקים. מעבר לאהבה הגדולה שנובעת מתוך הפרגונים, יש להם גם חשיבות עצומה בבניית תחושת המסוגלות של הילד ובתהליך בניית ה"עצמי" שלו. לכן, לא נגיד רק "כל הכבוד" או "אלוף", אלא נתאר בכמה מילים גם את הטוב שהילד הביא לעולם דרך המעשה שלו ומה זה מעורר בנו : "איזה כיף שסידרת את כל הצעצועים! עכשיו כל כך נעים פה בבית שלנו, זה ממש משמח לי את הלב". ככה בנוסף למחמאה, הילד לומד עוד שלושה דברים חשובים: נורמות התנהגות יעילות וטובות (סידור צעצועים), תחושת שייכות (הסידור שלו השפיע על הבית והמשפחה שהוא חלק מהם) ולמידה רגשית (כשאני עוזר ולוקח אחראיות זה מייצר רגשות של שמחה והוכרת תודה). 

אקלים רגשי הוא מושג המתייחס לאווירה הרגשית בבית. האקלים הרגשי בבית ישפיע באופן משמעותי על ההתפתחות הרגשית של הילד, האופן שבו הוא ילמד לתקשר עם אחרים, להתמודד עם תסכולים, להביע את עצמו ולהתייחס לרגשות האחר. ננסה  לעצור לרגע ונתבונן:  איזה אקלים רגשי קיים אצלנו בבית? חיובי או שלילי? שיפוטי או אמפטי? מתמלל או מדחיק? מאפשר או מגביל?

השאיפה שלנו היא לייצר אקלים רגשי שמאפשר לילדים שלנו לבטא מגוון של רגשות, מבלי לשפוט אותם, תוך הבעת אמפתיה ותיווך להתמודדות בריאה ויעילה עם רגשותיהם. איך עושים זאת? קודם כל דרך אימוץ שאר הטיפים כאן מסביב. בנוסף, יש המון דרכים קלות ליישום בחיי היומיום שלנו שיאפשרו לנו לייצר אווירה טובה, שמחה ובטוחה בבית. מוזמנים להתייעץ.  

קשב משותף הוא היכולת של שני יחידים להתמקד ולהתעניין יחד באובייקט מסוים: אדם, חפץ או אירוע. יכולת זו מתחילה להתפתח סביב גיל 9-10 חודשים וממשיכה במהלך שנות הינקות והגיל הרך. חשיבותו של קשב משותף בתהליך ההתפתחות הרגשי של הילד היא רבה. באמצעות קשב משותף הילד לומד ליזום אינטראקציה, לנהל שיח, לשחק משחק משותף, לחלוק חוויות, להקשיב לאחר, להיות חלק מקבוצה ועוד. החוויות הראשוניות של קשב משותף הן לרוב עם ההורים, ולתגובת ההורה תהיה חשיבות רבה להתפתחות יכולת זו. כאשר ילדיכם מצביע על משהו, שימו לב והתייחסו למה שמעניין אותו, הגיבו על כך : "וואו איזה פרח יפה, בוא נריח אותו". במהלך משחק משותף, אם ילדיכם מפנה קשב לצעצוע מסוים, קול או מראה, הצטרפו לחוויה שלו גם. בזמן קריאת סיפור ביחד, שימו לב במה ילדיכם מתמקד ושוחחו יחד על מה שמעניין אותו. בזמן הליכה ברחוב שתפו אותו במראות מסביב- פרח יפה, נמלה חרוצה, עננים בצורות משונות. והכי חשוב, כאשר ילדיכם פונה אליכם הגיבו אליו ולא אל הטלפון הנייד. כאשר אתם עסוקים בטלפון או במייל מהעבודה בזמן שילדיכם מאותת ומנסה לתקשר אתכם, הוא לומד שההתנהגות התקשורתית שלו לא יעילה מה שיגרום לו להתנהג באופן יותר קיצוני כדי לדרוש תשומת לב או פשוט פחות לפנות אליכם. היו קשובים, לעצמכם ולילדכם.  

 כמה חשובה קשיבות בחיי היומיום שלנו. קודם כל קשיבות לעצמנו: מה אנחנו חווים או מרגישים ברגע הזה? אנחנו כל כך עסוקים בשגרות, במטלות, בסידורים. חשבתם פעם כמה אנחנו מפספסים בדרך? הטייס האוטומט שלנו אולי עוזר לנו לסיים את היום עם צ'ק ליסט מלא, אבל מאוד קל לאבד את עצמנו ואת ילדנו בדרך. כאשר אתם חוזרים מיום עבודה, עצרו רגע לפני איסוף הילדים או הכניסה הביתה ושימו לב: מה אתם מרגישים? עייפות, רעב, שמחה, טרדה. היו מודעים למטען הרגשי שאתם נכנסים איתו הביתה, מה אתם מביאים אל הילדים. אם היה יום לחוץ בעבודה עצרו רגע לקחת כמה נשימות או לשמוע שיר מרגיע באוטו, כדי שהסטרס הזה יישאר בעבודה ולא יעבור אתכם את מפתן הדלת. כאשר אתם כבר מתים לסיים את היום ומלווים את ילדכם למיטה והוא מבקש מכם להישאר איתו עוד קצת, עצרו שניה לפני שאתם מגיבים ושימו לב מה זה מעורר בכם? האם תסכול? האם שמחה? האם אתם קשובים לצרכים שלכם באותו רגע? לצורך שילדיכם מביע?

 חשוב לא פחות לטפח קשיבות גם בקרב ילדנו. כאשר ילדנו מתוסכל נסו לעזור לו להקשיב לעצמו: מה הוא מרגיש בגוף? איזו מחשבה עוברת לו בראש? מה הגוף שלו רוצה לעשות עכשיו? כך אנו מסייעים לילד להבין את החוויות הרגשיות שלו, להתחבר אליהן ולפעול מתוכן באופן מיטיב. 

תפקודים ניהוליים הוא שם כולל למיומנויות קוגניטיביות גבוהות שמאפשרות לנו להתמודד עם אתגרים  ולפעול באופן תכליתי ויעיל בחיי היומיום שלנו.  הם כוללים יכולות כמו ארגון, תכנון, התמדה, בקרה עצמית, פיתרון בעיות, גמישות, ויסות עצמי ועוד. 

תפקודים ניהוליים הם מנבא מאוד יעיל להצלחה חברתית, אקדמית ותפקודית. ילדים שמפגינים תפקודים ניהוליים יעילים מצליחים להתמודד עם אתגרי החיים ומפתחים דימוי עצמי חיובי ותחושת מסוגלות גבוהה. 

תפקודים ניהוליים מתפתחים בגיל הרך באופן טבעי ומושפעים כמובן מהמאפיינים המולדים של הילד. בנוסף, לסביבות הטבעיות בהן הילד גדל : הבית והמסגרת החינוכית, יש חשיבות רבה בפיתוח וטיפוח של תפקודים אלה. לנו כהורים יש את היכולת לתרום בחיי היומיום שלנו לקידום תפקודים ניהוליים דרך שיח, אפשור, זיהוי הזדמנויות ללמידה, תיווך נכון, פעילויות מוכוונות ועוד. 

ילדים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר מאופיינים בתפקודים ניהוליים לקויים, לכן אנחנו נראה אצלם קשיי התארגנות, דחיינות, קושי להתגייס ולהתמיד במשימות, להתמודד עם אתגרים ועוד. לכן לילדים אלה מומלץ ביותר לתמוך ולסייע בפיתוח תפקודים ניהוליים תואמי גיל. 

או בעברית "אתגר במידה", כן זה פחות קליט (:

אנו מצפים, דורשים ומדרבנים את הילדים שלנו לעשות הרבה דברים בחיי היומיום שלנו. לעיתים הדרישות שלנו עלולות להיות לא כל כך מותאמות. מצב כזה, בו הסביבה דורשת מהילד משהו שאין לו יכולת לבצע, יוצר תחושת תסכול ועלול לפגוע בתחושת המסוגלות של הילד במידה וזה קורה לעיתים קרובות. 

לרוב אנחנו כמובן לא מודעים לכך שאנחנו דורשים משהו לא מותאם. ולכן, אם אנחנו רואים שילדנו מתקשה במשהו, נעצור שניה לבחון : 

1. האם הפעילות מותאמת לגילו?  

2. האם הפעילות מותאמת ליכולותיו?

3. האם הוא זקוק לסוג של תיווך בכדי לבצעה? 

 במידה והבנו שהאתגר לא מותאם לילד חשוב לבצע את ההתאמה ולהעניק את התיווך המתאים כדי להגיע לחוויות הצלחה ו/או למידה. אחרי הצלחה זו נוכל להמשיך ולצמוח למשהו מאתגר יותר. 

"הטרמה" : מלשון טרם, לפני. 

כלי נהדר שמאפשר לנו להכין את ילדנו לקראת אירוע/פעילות שעשויים להוות אתגר, לעשות תיאום ציפיות ולכלול את הילד בתכנון חיי המשפחה. בהטרמה אנו מספרים בקצרה מה הולך לקרות, מתי ואיפה : "מחר אחרי הגן אנחנו הולכים ליום ההולדת של יהלי בפארק. כל ילדי הגן וההורים שלהם יהיו שם, ותהיה גם פעילות עם מוסיקה, ריקודים ומשחקים". אפילו הכנה בסיסית שכזו מייצרת עבור הילד תחושת ביטחון וודאות לגבי החוויה בה עיד לקחת חלק. בהמשך, בהתאם לצרכי הילד, ניתן להוסיף הטרמה ספציפית על מה שמאתגר את הילד. לדוגמה, לילד עם רגישות יתר שמיעתית, שמוסיקה חזקה ורועשת יחד עם המולת יום הולדת עלולה להציף אותו, נאמר : "אני זוכרת שלפעמים מוסיקה חזקה מדי לא נעימה לך, וזה בסדר. אם תרגיש שאתה צריך הפסקה תגיד לי ונעשה סיבוב קצר". בצורה כזו אנחנו גם עושים תיאום ציפיות של התנהגות מותאמת (בקשת עזרה לעומת בכי או בריחה מהמקום) וגם מלמדים את הילד פיתרון, דרך פעולה להתמודדות עם קושי.

הטרמה מייצרת תחושת וודאות, ביטחון ושייכות. כל זה בכמה משפטים קצרים וקצת חשיבה מראש.  

תחושת מסוגלות וביטחון עצמי נבנים בהדרגה על בסיס ההתנסויות של הילד בעולם. ככל שהילד מתנסה יותר הוא חווה יותר הצלחות ולומד יותר מכשלונות. כך או כך הוא רוכש ידע עצמי ומיומנויות שמאפשרות לו לפעול בעולם. 

לכן, יש חשיבות עצומה למתן עצמאות תואמת גיל לילד. קודם כל לאפשר לו להתנסות ויותר מזה, לעודד זאת. אפשרו לו לטפס בגן השעשועים בפיקוח לאן שהוא מרגיש שהוא מסוגל בלי מבט מודאג על הפנים (אם אמא מודאגת ולא חושבת שאני יכול אז אולי באמת אני לא יכול?) סדרו את כלי האוכל לילדים במדף נמוך שנגיש להם כדי שיוכלו לקחת לבד, תנו להם לבחור לעצמם בגדים (תחושת המסוגלות של הילד שלכם יותר חשובה ממה יגידו) להתלבש לבד, להסתבן ולחפוף לבד, למזוג לבד אוכל לצלחת, אפילו אם זה יעשה קצת לכלוך. תחושת הגאווה שתמלא את ילדיכם שווה את זה. ככל שילדים מתנסים יותר בביצוע עצמאי של פעולות, כך גדלה המוטיבציה והאחריות האישית שלהם, הם משכללים יותר מיומנויות וצוברים יותר ביטחון בעצמם. 

תזכרו שעצמאות היא יכולת שנרכשת בהדרגה ובהתאם לגיל. היא תלויה ברמת המיומנות של הילד, בתחושת המסוגלות ובהנעה הפנימית של הילד. כשאנחנו עושים עבורם או במקומם אנחנו למעשה מצמצמים אותם בעולם. 

המושג ויסות חושי מתייחס לאופן שבו האדם מעבד ומווסת מידע חושי שמגיע אליו מהסביבה החיצונית (קולות, מראות, מגע, ריחות, טעמים) ומפנים הגוף (רעב, עייפות, שרירים, גידים, מפרקים). 

לכל אדם תהליכי ויסות חושי אישיים משלו, כאשר רוב האנשים מעבדים מידע חושי באופן תקין : הגוף קולט מידע חושי, מעביר אותו למוח שמתרגם אותו ואומר לגוף כיצד לפעול בהתאם. אבל אצל כ-15% מהילדים, תהליכי העיבוד אינם תקינים, מה שמכונה "ליקוי בויסות חושי" (sensory modulation disorder=SMD). במצב כזה המוח מתרגם את המידע בצורה חזקה או חלשה מדי והתגובה שנוצרת היא בהתאם- לא מותאמת, לא תפקודית. לדוגמה, ילד שרגיש לרעשים עלול לחוות מצוקה אם חבר שלידו צועק מהתרגשות בזמן משחק. ייתכן שהוא גם יגיב אליו באופן תוקפני מתוך אותה מצוקה או יעזוב את המשחק במקום לסיימו. וכך ליקוי בויסות חושי יוצר גם קושי רגשי, חברתי, תפקודי. מכאן החשיבות הרבה לטיפול והדרכת הורים מותאמת. לקריאה נרחבת יותר בנושא זה הכנסו למאמר "ילד חוש-חש". 

כל ילד  וילדה מגיעים לעולם עם מכלול של נטיות ומאפיינים היחודיים להם המכונים- מזג או טמפרמנט. מדובר בדפוסי עוררות ועיבוד נוירולוגיים, המשפיעים על האופן שבו כל אחד ואחת מאיתנו חווה אירועים שונים, מפרש אותם ומגיב אליהם.  מזג הוא מבנה ביולוגי מולד שנקבע ע"י המטען הגנטי שלנו. אך הוא מושפע בצורה משמעותית מהאינטרארקציה של הילד עם סביבתו ולכן ניתן גם לשינוי. כמו כן, המזג מושפע מהבשלה הדרגתית של המוח והתפתחות של תפקודים ומיומנויות שונות. 

החלוקה ה"מסורתית" לסוגי מזג כוללת 3 סוגים עיקריים:

1. מזג "נוח"- ילדים חיוביים לרוב, סתגלניים, ניתנים לניבוי, סקרנים ביחס לסביבה ושמחים לחקור אותה 

2. מזג "מתחמם לאט"- זקוקים לזמן כדי להתאקלם, להתרגל לשינוי, לסביבה חדשה, לקשר חדש

3. מזג "סוער"-אי סדירות בתפקודים ביולוגיים, נוטים להימנעות מגירויים חדשים, הסתגלות איטית לשינויים בליווי תחושות מצוקה, נטייה למצב רוח שלילי. ילדים אלה (על פי מחקרים) נמצאים בסיכון לקשיים חברתיים בהמשך הדרך.

חשוב שכל הורה יבין את המזג הבסיסי של ילדו כי הוא עומד בבסיס התנהגויות, דפוסי פעולה ותכונות אופי רבות של הילד. הבנת המזג של הילד יאפשר לנו להבין את האופן שבו הוא חווה את העולם, את הרגישויות והתגובות שלו ומתוך כך נוכל גם לתמוך בצורה מכילה ויעילה יותר בהתפתחותו. 

חייבת להוסיף, שלהיות הורה לילד עם מזג סוער זו משימה מאתגרת, אפילו קשוחה לעיתים קרובות. חווייה של חוסר יכולת להבין או להרגיע את הילד שלי יכולה לגרום לתחושות קשות אצלנו ההורים: מצוקה, בלבול, כעס כלפי הילד, אשמה ולפגוע בתחושת המסוגלות ההורית שלנו. לכן, אם אתם חווים אתגר שכזה, אנא פנו לאשת או לאיש מקצוע לקבלת כלים. שינוי ניתן לחולל בקלות עם הידע והכלים הנכונים. 

הרחבה היא פעולה שבאה להוסיף עוד ידע, מיומנויות או חוויה למושג שהילד כבר רכש. בצורה כזו הילד לומד את העולם באופן מגוון ועשיר וגם את הקשר בין חפצים, תהליכים, רגשות ועוד. לדוגמה, ילדנו הפעוט משחק באמבטיה ומשפריץ עם הידיים. אם ניקח כלי קטן, נמלא אותו במים ונשפוך לאמבטיה אנחנו למעשה מבצעים הרחבה: מדגימים לילדנו פעולה משחקית נוספת שאפשר לעשות עם מים, מלמדים אותו תכונה נוספת של מים ביחס לכלי קיבול ומקנים לו מיומנות מוטורית חדשה של מזיגה. כל כך הרבה הרחבה בצעד קטן. דוגמה נוספת היא ילדנו שחזר מהגן ומספר על חבר שהכעיס או העציב אותו כי לא רצה לשחק איתו.  נוכל לבצע הרחבה של דרכי התמודדות : "מה עשית? האם זה עזר? אילו עוד פתרונות יש?". אם ילדנו מספר שלמד בגן על הנחליאלי, צאו החוצה וחפשו את הנחליאלי כדי לראות אותו באמת, לחבר את המושג לחוויה רב-חושית אמיתית.