תמיכה בהתפתחות הרגשית של ילדנו

התפתחות רגשית, כחלק מתהליך ההתפתחות הכללי של הילד, היא מרכיב מאוד משמעותי ביכולת של הילד להתנהל באופן מיטבי בחיי היומיום ולהתמודד עם אתגרים מגוונים. לנו ההורים יש תפקיד משמעותי ביותר בתהליך זה. לכן ננסה יחד להבין מהי התפתחות רגשית וכיצד אנו ההורים יכולים לתמוך בתהליכים הרגשיים של ילדנו בגיל הרך.

 

אז קודם כל נזכיר, שהתפתחות רגשית היא חלק מתהליך ההתפתחות הנרחב והמופלא של הילד/ה. יכולות רגשיות מתפתחות במקביל ובשיתוף עם המערכות האחרות – קוגניטיבית, סנסו- מוטורית, שפתית, חברתית וכו׳. הן משפיעות ומושפעות מכל אחת מהמערכות הללו. קשר הדוק במיוחד קיים בין ההתפתחות הרגשית לחברתית, כאשר היכולת לוויסות עצמי-רגשי היא הבסיס לאינטראקציה חברתית איכותית.

 

מהי התפתחות רגשית?

התפתחות רגשית כוללת מספר מרכיבים:

• הבנה של מצבים המעוררים רגשות שונים : מה גורם לי לכעוס, מה מפחיד אותי, מתי אני שמח.

• התפתחות היכולת לווסת רגשות

• ידיעה של דרכי הבעה רגשיות מקובלות חברתית

• הבנה של הבעות רגשיות של אחרים והשלכותיהן.

(חלוקה זו לקוחה מהספר "לא נולדים אלימים", רוזנטל, גת וצור).

​

מתי מתחילה ההתפתחות הרגשית? 

מרגע היוולדו נדרש הילד להתמודד עם חוויות רגשיות ראשוניות. בתחילת חייו של הילד אין כמעט פער בין החוויה הרגשית וההבעה הרגשית. תינוק החווה מצוקה- בוכה, תינוק שחווה עונג- צוחק. התינוק מביע בעיקר רגשות של מצוקה או נינוחות, בהתאם לתחושות פנימיות כמו רעב, כאב, עייפות וכו'. כאשר חווה מצוקה, הוא מאותת להוריו באמצעות בכי, ההורה מסייע לו להגיע לוויסות דרך האכלה, נדנוד, ערסול, החלפת חיתול וכו', כך מתאפשר לתינוק לחזור למצב נינוחות, עד המצוקה הבאה. המעגלים האלה חוזרים על עצמם במהלך השבועות או החודשים הראשונים לחיים. בזכות הענות ההורה למצוקה ומתן טיפול מרגיע ומנחם, התינוק מתנסה בוויסות ראשוני. בשלב זה הוויסות הוא על ידי ההורה, כלומר חיצוני, אבל התינוק לומד שיש לו אפשרות להירגע, שיש מענה ופתרונות למצוקות שלו, ודרך החוויה הזו גם לומד לתת אמון ולסמוך על הוריו כדמויות בטוחות שמעניקות לו טיפול מסור ויעיל.

 

באופן הדרגתי, במקביל להתפתחות היכולות השפתיות, המוטוריות והקוגניטיביות, מתחילות להתפתח הבעות רגשיות מגוונות וברורות יותר. בגיל 6-7 חודשים הילד מגיב באופן מובחן למצבים יומיומיים שונים. ההורה ידע להבחין בין בכי של רעב לבין בכי של פחד כיוון שהילד כבר מבחין ביניהם ומביע אותם בצורה שונה.  הילד בהדרגה מפתח יכולת להצביע על מה שהוא רוצה או לזחול אליו, דבר המאפשר לו לפעול במקום לבכות כדי להשיג את מבוקשו. אוצר המילים מתרחב בהדרגה ומאפשר לילד להביע באופן מילולי רצונות ("את זה") ורגשות ("לא רוצה.... די... עוד..."). מגיל שנתיים ילדים מסוגלים להביע את מצבם הרגשי ולומר "אני שמח, אני פוחד, אני כועס" וכו'. בסביבות גיל שנתיים וחצי- שלוש ילדים מסוגלים כבר לנהל שיח רגשי ולהבין את הקשר בין מצבים והתנהגות לרגש. ילד עשוי לומר: "לאורי היה יום הולדת בגן, הוא קיבל מתנה והיה שמח", או "אני לא מוצא את דובי, אני עצוב". המגוון השפתי בתחום הרגשי מתרחב בהדרגה, ובגיל שש קיים כבר רפרטואר רחב של רגשות באוצר המילים וילדים משתמשים ברגשות השונים כדי להביע מה הם מרגישים, להבין מה אחרים מרגישים, להסביר קונפליקטים ויחסים בינאישיים.

 

מה משפיע על ההתפתחות הרגשית – תורשה וסביבה : 

ילדים נבדלים זה מזה בתפקוד הרגשי שלהם. ילדים שונים יגיבו באופן שונה לאותו האירוע כיוון שהטמפרמנט שלהם שונה, האופן שבו הם מפרשים את האירוע שונה. מהירות, עוצמת התגובה ומשך הזמן שלוקח להם להתאושש שונים. כל ילד נולד עם פרופיל נוירולוגי משלו= מזג או טמפרמנט. המזג מבטא את יכולת המוח לעבד גירויים ולהגיב אליהם.  יש ילדים שהם נינוחים ושמחים יותר, מגיבים יותר ב"קלילות" למצבי חיים יומיומיים ויתאוששו מהר יותר מקשיים וקונפליקטים. לעומתם יש ילדים יותר כעוסים או נרגזים , שיחוו חוויות יומיומיות בעוצמה חזקה יותר או יתנו פרשנות שלילית לסיטואציות שונות. יש ילדים שלוקח להם זמן "להתחמם" ולהסתגל למקומות, סיטואציות, אנשים וכו'. 

לרוב, אנחנו ההורים חווים את המזג של הילדים שלנו כבר מתקופת הינקות. תינוק שישן טוב והרבה לעומת תינוק שמתקשה לייצר מעגלי שינה וערות מאוזנים, תינוקות שמאופיינים בנינוחות וחייכנות בזמן הערות שלהם לעומת תינוקות נרגזים ותובעניים שמרבים לבכות... ברור לנו שלהיות הורה לילד עם טמפרמנט "סוער" היא חוויית הורות מאתגרת יותר, שמשפיעה מאוד על הקשר עם הילד ועל תחושת המסוגלות של ההורה.

 

מזג הוא נטייה מולדת, אך היא מושפעת באופן משמעותי מהתנסויות הילד עם הסביבה, לכן לנו כהורים יש המון מה לתרום ויכולת להשפיע על תפקודו הרגשי של הילד.

כשילד עם מזג סוער חווה תסכול ומתקשה לווסת את עצמו רגשית, תגובת הסביבה אליו תשפיע על דפוסי ההתמודדות שלו ועל היכולת שלו לבצע למידה רגשית. לכן, קיים אתגר כפול כאשר לילד עם מזג סוער יש גם הורה עם מזג סוער. ההורה מתקשה להכיל את הילד ותגובותיו, חווה בעצמו תסכול והדבר יכול להיגמר בקונפליקט. לעומת זאת, ילד עם מזג סוער שיקבל מענה מהורה עם מזג נוח, גם יקבל מענה רגשי יעיל של הכלה, הבנה ואמפתיה, וגם יוכל ללמוד דרך התנהלות ההורה איך מתמודדים עם תסכול. זוהי דוגמה אחת לאתגר שנובע ממזג שונה בין הורה לילד, יש המון צירופים אחרים שהם מאתגרים, וחשוב שאנחנו כהורים נבין האם יש מקומות של חוסר התאמה בין המזג שלנו והמזג של ילדנו, ומה נוצר במרחב הזה.

 

 

מה אנחנו רוצים כהורים עבור ילדנו?

כל הורה יענה אחרת על השאלה הזו. יש הורים שמאוד חשוב להם שילדיהם יתנהגו בצורה מנומסת, ראויה, מכבדת. הורים אלה עשויים ללמד את ילדיהם להסוות רגשות או להפנימם אם במתכוון ואם לא, כדי להימנע מבושות או התנהגויות לא נעימה. יש הורים שמאפשרים לילדיהם הבעה רגשית פתוחה לחלוטין, ללא התחשבות בהשלכות על הסביבה, מתוך תפיסה של חופש הילד להבעה עצמית. ובין 2 הקצוות הללו יש טווח רחב של גישות ודעות.

בנוסף למערכת הערכים האישית שלנו כהורים, יש את התרבות והחברה בה אנו חיים, ושילדינו יצטרכו לחיות בה גם. בתרבויות שונות יש נורמות התנהגות שונות, והנורמות האלה משפיעות באופן משמעותי על התקשורת הרגשית במשפחה. נסכים על כך שכולנו רוצים שילדינו יהיו כמה שיותר בטוחים בעצמם ומסוגלים, שיצליחו להתמודד עם אתגרי היומיום בצורה טובה, שיהיו להם חיים מלאי משמעות ושיצרו קשרים חברתיים משמעותיים שיסבו להם הנאה וסיפוק.

 

עשרות שנים של מחקרים בתחום התפתחות הילד מלמדים אותנו שלתפקוד הרגשי יש השפעה מאוד משמעותית על תפקודו החברתי, הלימודי והכללי של הילד. לילדים עם נטייה להבעה רגשית חיובית ויכולת טובה לוויסות עצמי יהיה מסלול התפתחות חברתית שונה מילדים עם קשיים בוויסות עצמי. ילדים עם הבעה רגשית ברורה יותר וקלים יותר ל"קריאה" ע"י האחר, יהיו תקשורתיים יותר ומובנים יותר, מה שיעודד אינטראקציה עמם והתכווננות לרגשות שלהם מצד ילדים אחרים, גננות, מורים ועוד. ילדים עם יכולת לוויסות עצמי טובה יותר, יכולת להבנת האחר, יכולת לפתרון בעיות, יצליחו לתפקד טוב יותר בעולם החברתי בו אנו חיים. 

 

 

מה אנו כהורים יכולים לעשות בכדי לתרום להתפתחות הרגשית של ילדינו?

 

שיח רגשי:

לדבר את הרגשות שלנו בחיי היומיום. כבר מגיל שנתיים, ילדים מסוגלים לקיים שיח רגשי בסיסי, שהולך ומתפתח לאורך השנים. יש ילדים שמטבעם יביעו את עצמם מבחינה רגשית, ויש כאלה שיצטרכו קצת "מודלינג", (הדגמה). בכל מקרה, החשיבות של דיבור הרגשות כחלק מהתקשורת היומיומית בבית היא רבה. דיבור על רגשות בפתיחות מסייע לילד להבין מה הוא מרגיש, לתת משמעות לאירועים יומיומיים, להבין מצבים רגשיים שלו ושל אחרים. מחקרים מראים שילדים הגדלים במשפחות בהן יש שיח רגשי היו רגישים יותר להבעת רגשות של אחרים ובגיל 6 הפגינו כישורים חברתיים טובים יותר.

​

איך עושים את זה? פשוט מאוד, לוקחים סיטואציות יומיומיות רגילות ומתייחסים גם לאספקטים הרגשיים שלהם. לדוגמה, כשקוראים סיפור, מרחיבים קצת על הרגשות של הדמויות, שואלים את הילד מה הוא חושב שהדמות מרגישה, למה, אם הוא גם פעם הרגיש ככה וכו'. 

​

אם יש קונפליקט בבית, נדבר את הרגש שמלווה את הקונפליקט. "חטפת לעדי את הצעצוע, תסתכל עליה, מה היא מרגישה לדעתך?". באופן כזה אנחנו מחברים התנהגויות ואירועים לרגש וגם מאפשרים פתח לפתרון הקונפליקט בצורה יעילה ורגישה יותר. 

​

אם הילד עושה משהו חיובי ואנחנו רוצים לחזק אותו, לא נגיד רק "כל הכבוד" אלא נתאר את הרגש שהמעשה שלו עורר אצלנו- "סידרת את כל המשחקים במקום ועכשיו נעים פה! איזה כיף! זה משמח אותי בלב!"

​

כשאוספים את הילדים מהגן אנחנו שואלים אותם "איך היה היום בגן?". חלק מהילדים ישר ישתפו בחוויות שעברו, וחלק יגידו "כיף". אם ילדנו "מתקמצן" במילותיו זה כנראה כי השאלה פתוחה מדי. ננסה לשאול אותו- עם מי שיחקת בחצר? ליד מי ישבת במפגש? וכד', שאלות יותר ספציפיות כהתחלה לשיתוף. כשהילדים משתפים אותנו בחוויות מהגן אפשר לשאול אותם- "ואיך הרגשת?", כדי לעזור להם לתת משמעות רגשית לאירועים שהם חוו במהלך היום. ניתן לשתף במה שקרה לי בעבודה היום ואיך הרגשתי, דבר שייתן לילד יותר מוטיבציה גם לשתף. ככל שהם גדלים אפשר להמשיך ולהציע גם אסטרטגיות התמודדות ופתרונות לאתגרים יומיומיים שהילדים מתמודדים עמם בגן.

​

הביעו בבית מגוון רגשי- שמחה, עצב, תסכול, פחד, בלבול. אל תירתעו משיח על רגשות שליליים ואל תחששו להביע אותם מול ילדיכם (בצורה מותאמת כמובן). יש הורים שחוששים לדבר על רגשות שליליים כי קשה להם להכיל שיח כזה או שהם לא רוצים "לעורר" את הנושא בבית. אבל זה שלא מדברים על רגשות "כבדים" לא אומר שהילד לא חווה אותם. ילדים חווים מדי יום כעס, תסכול, עצב, ואם אנחנו ההורים לא נלמד אותם איך להתמודד עם הרגשות הללו, מי כן? ילדינו צריכים לדעת שזה טבעי וחלק מהחיים לחוות מגוון רחב של רגשות, לא לחשוש מהם ולא להדחיק אותם. מחקרים מראים שילדים לאימהות שמביעות מגוון רגשי מצומצם (שלילי או חיובי) , מתקשים להבין סיטואציות רגשיות מול אחרים, מפני שהם לא מזהים או יודעים איך להתמודד עם רגשות שהם לא נחשפים אליהם בחיי המשפחה. 

​

בסופו של דבר שיח רגשי לא אמור להצריך מאתנו מאמץ מיוחד, הרגש נמצא שם בדברים היומיומיים, אנחנו פשוט צריכים להיות במודעות אליו, להתכוונן ולשים לב לכך שאנחנו מדברים אותו בקול רם ובשפה פשוטה שהילד מבין. וחשוב לציין, כמו בכל דבר- לא להגזים ולא להציף את הילד.

 

מודלינג :

ילדינו לומד דרכי הבעה רגשית מהתבוננות בנו ההורים ובסביבתם הקרובה. הדרך הכי טובה ללמד את ילדינו להתמודד עם אתגרי יומיום היא לשמש מודל לחיקוי. אפשר לעשות זאת או בזמן אמת דרך אירועים ממשיים המתרחשים במציאות או בשיח עיבוד לאחר אירוע כלשהו.  לדוגמה, אם קורה לנו משהו מתסכל- נשברה כוס, לא מצליח לנו משהו  וכד', נצלו את המצב כדי לספק לילד דוגמה להתמודדות מותאמת ורגועה. אם בבית התרחש אירוע שלדעתכם מאפשר למידה רגשית, שתפו את ילדיכם ברגשות שלכם, בקשו מהם עצה או שאלו לדעתם בעניין. 

​

משחק משותף: 

משחק הוא אחת הדרכים הכי טובות לעסוק בתכנים רגשיים, כיוון שזה עיסוק מאוד משמעותי ומהנה עבור הילד. אם אנחנו משחקים במשחק קופסה, נשמש דוגמה להבעות רגשיות שונות. כשהאחר מצליח ניתן מחמאה ונפרגן, נביע הנאה מהמשחק המשותף, אם נפסיד נעשה זאת בצורה מותאמת- "אוף, איזה מבאס!! רציתי לנצח!! טוב, אולי בפעם הבאה אני אנצח..." כמובן שהמילים צריכות להיות שלכם. 

​

משחק דמיוני הוא דרך נוספת נהדרת לעשות מודלינג רגשי. משחק הוא מרחב בין דמיון למציאות, והוא מאפשר לילדים "לגעת" בתכנים רגשיים באופן עקיף, דרך דמויות ומשחקי "כאילו". אם אנחנו משחקים בגיבורי על או ב"משפחה", אנחנו ההורים יכולים ליזום כל מיני תרחישים שרלוונטיים לילד שלנו. לדוגמה, עם ילד שמתקשה לשחק בהדדיות עם אחרים, ניזום שיתוף פעולה של גיבורי על עם משימה משותפת במשחק ונתרגל גמישות, קבלת רעיונות האחר, פשרה, הדדיות וכו'. עם ילד שמתקשה לחלוק צעצועים עם אחיו הקטן נשחק ב"משפחה", נהיה אנחנו האח הגדול, נחלוק עם הילד שלנו (שהוא יהיה בתרחיש הזה האח הקטן) ונאפשר לו את ההנאה והסיפוק מהשיתוף.

 

קבלה, רגישות וחמלה:

כשילדנו חווים חוויות רגשיות שונות, הדבר הכי חשוב שהם זקוקים לו זה שנכיל אותם, נראה אותם, נתמוך בהם. הכלה חשובה במיוחד במצבים של חוויות רגשיות שליליות : רגעים של תסכול, פחד, התפרצויות זעם, בכי... אלה רגעים בהם הילד יצאו מאיזון, משהו קרה שבחוויה הסובייקטיבית שלו מרגיש מאוד חזק, ואנחנו צריכים להתייחס לכך בהתאם. גם אם מה שקרה לדעתנו לא "מצדיק" את עוצמת התגובה. נאפשר להם לבטא מגוון של רגשות, בעוצמות שונות, בלי לשפוט, לגמד או לבטל. מחקרים מראים שילדים שהוריהם תומכים בהם במצבי סערה רגשיים, מחבקים אותם, מרגיעים, מנסים לעזור להם להתמודד, מצליחים לווסת את עצמם טוב יותר גם כאשר ההורים לא לידם. בנוסף, הם מסוגלים להתמודד באופן יעיל יותר עם רגשות שליליים וקונפליקטים מצד ילדים אחרים. 

​

ככל שילדינו מתבגרים הם לומדים להתמודד עם העולם. הם עושים זאת בעצמם, מתנסים, טועים, חווים, לומדים, צומחים. אנחנו יכולים לתמוך בהם, להיות המקום הבטוח אליו הם יחזרו ולשמוח ביחד איתם. 

 

 

בהצלחה, תהנו מהביחד

​